<h1>כל בו הלכ' טהרה סימן פ"ו</h1>
<h2>דף עה:</h2>
הלוקח כלי תשמישי סעודה של מיני מתכות מן הגוי דברים שנשתמש בהן בצונן כגון כוסו' וצלוחיו' וקיתוניות מדיחן ומטבילן במי במקוה והן טהורין ודברים שנשתמש בהן ע"י חמין כגון יורות וקומקמסין ומחמי חמין מגעילן כמו שמגעילין הכלים למצה ומטבילן והן טהורין ודברים שנשתמש בהן ע"י האור כגון השפודין והאסכלאות מלבנן עד שתסי' (קליפתה) [קליפתן] ומטבילן והן טהורים. כתב רבי שמשון ז"ל אותן כלי מתכות שהעלו חלודה ואין יכולין להעביר החלודה על ידי שפשוף ועל ידי גחלים שלא ישאר טעם הוה ליה כמעוטו שאינו מקפיד ואינו חוצץ בטבילה ע"כ.
וכולן שנשתמש בהן עד שלא יטבול או עד שלא יגעיל או עד שלא ילבן מותר דסתמן אינן בני יומן ונותן טעם לפגם הוא שמותר. ודברים שלא נשתמש בהן כל עיקר כגון הכלים חדשים צריכין גם כן טבילה במ' סאה כגון אותן שנשתמש בהן ודוקא לקוחין אבל הממושכנין לא אם אינו יודע שישתקעו בידו. וכלי זכוכית וכן כלי חרס השועין באבר ככלי מתכות דמו וצריכין טבילה. וטבילה זו אינה מפני טומאה וטהרה אלא לטהרן מידי געולי גוים ומדברי סופרים הוא זה וסמכו על מה (שכתוב) [שאמר הכתוב] כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר כיון שאמר וטהר אמרו חכמים הוסיף עליו טהרה אחר העברתו באש לטהרו מידי גיעולי גוים.
<h2>דף עו:</h2>
והסכין היפה כלומר שאין בה גומות נועצה י' פעמים בקרקע קשה ומטבילה וחותך בה צונן ואם היו בה גומות או פגימות או אפילו היפה אם ירצה לחתוך בה חמין או לשחוט בה משחיזה במשחזת ואם שחט בה קודם שיטהרנה מדיח מקום השחיטה או קולף. וסכין ששחט בה טריפה לא ישחוט בה פעם אחרת עד שידיחנו אפילו בצונן או יקנחנו (בטלאי) [בבלאי] בגדים. ועל זה נהגו השוחטין לקנח הסכין אחר השחיטה בעור הבהמה שמא תמצא טריפה וצריך לקנח הסכין.
